top of page
תמונת הסופר/תMeir Gez

ולוחשת למכחול


 

ולוחשת למכחול


אתה מרגיש את החום,

את התום,

את היום,

את הדקות שעוברות כמשב רוח על גופך,

את טיפות הזיעה שנופלות מגופך.

אי אפשר להסתיר דבר

וגם כשאתה שר,

העיניים מדברות,

הגוף מספר,

הלב מדבר.

היא הביטה בי ולחשה,

היא אמרה מילים ספורות ונעלמה.

שמלתה התנפנפה ברוח

ומשקפיה הסתירו את עיניה התכולות.

נפגשנו על חוף הים וזה היה במקרה.

וקצת אחרי...

נוגעת בליבי וקוראת לי אהובי,

מביט לליבך היפה שאוהב ובוכה,

אומרת לי דברים שמלטפים וכואבים,

רואה לי בעיניים ורוצה בשניים,

הולך בין השיחים הגבוהים שמסתירים,

היכן ששלחנו געגועים בכוכבים שלא נופלים

ולוחשים לכל מגע מהשמיים

כל תפילה של ידיים,

כל תמונה בעיניים.

הבטנו על המנגינות

והקשבנו לציורים,

כותבת מילים כשאת עטופה כולך בבד,

עומדת ממש ליד

ולא נוגעת,

מציירת ציורים עם מילים נוטפות,

עם מילים לא כתובות,

כוכבים ודמעות,

עם מילים עבות שעושים קולות של אהבות.

ראיתי אותך הולכת כמו ציפור לבנה על האדן,

מרגישה את תוכך,

מציירת באוויר נשמה שכותבת.

ראיתי אותך בזרזיפי המכחול כותבת על כוכב שנופל מהחול,

מילותייך רכות כמו נגיעות של נשיקה שאוהבת,

מתוך הסערה את מופיעה עירומה מכול...

ולוחשת למכחול.


10 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

חִבּוּק

Comments


bottom of page