קפה שחור ברכבת אקספרס / מאיר גז, הוצאת סטימצקי 2021
שנות השלושים של המאה ה-21. מאיה, רווקה יפהפייה בת שלושים ושלוש, עובדת כבודקת תוכנה בחברת ביטוח ומחפשת אחר ה"מיועד" שלה.
יום אחד היא נפגשת עם אמיר, בנו של איל הון ישראלי, בבית קפה קטן ואינטימי, והדייט המוצלח מסתיים בנשיקה.
למחרת בבוקר מתברר לה כי אמיר מצא את מותו בתאונת רכבת, מספר שעות בלבד לאחר שנפגשו לאחרונה.
מאיה הופכת לחשודה המיידית ומוצאת את עצמה בעין הסערה. אירוע רודף אירוע, ודומה כי בכל יום שעובר האמת חמקמקה ומתעתעת יותר.
"קפה שחור ברכבת אקספרס" הוא ספר מתח קצבי ומרתק. כמו בתנועת רכבת, העלילה דוהרת לקראת פתרון, כשבכל רגע הפתעה חדשה מגיחה על המסילה וטורפת את כל הקלפים.
יצא לאור בנובמבר 2021
188 עמ'
כריכה רכה
קטע מתוך הספר "קפה שחור ברכבת אקספרס", פרק 2 עמ' 14-15
קבעתי עם אמיר בבית קפה בתל אביב. לקחתי מונית מרמת גן ולאחר כרבע שעה הגעתי לבית הקפה ברחוב מנחם בגין. הפגישות הללו לעיתים מביכות יותר מראיון עבודה ולעיתים מוזרות במיוחד. פניו של אמיר היו עגולות יחסית, עיניו החומות הביעו רוך ועוצמה, שערו החום היה מסופר קצוץ. הוא היה רזה יחסית ולבש מכנסי ג'ינס אפורים משופשפים, טי-שירט עם הדפס ו'נעלי אמצע', כפי שאני מכנה נעליים שאינן אלגנטיות אך גם לא ספורטיביות. פתחנו מייד בשיחה נעימה, הוא הזמין אספרסו כפול ואני הפוך גדול; הוא הזמין עוגת טריקולד ואני עוגת גבינה; הוא לא הוסיף סוכר וגמע את הקפה במהירות והזמין עוד כוס וגם כוס מים קרים, ואני... הייתי מרותקת.
השיחה בינינו קלחה, הסיפורים שלו היו מעניינים, הוא התגלה כבחור ורבלי שאפשר להקשיב לו שעות. הרגשתי שאני נמשכת אליו ומתרפקת, כשלפתע הוא זע במקומו וסימן לי להביט מאחוריו. לא כל-כך הבנתי מה הוא רוצה, אז הוא לחש לי, "תסתכלי על שתי הבחורות מאחוריי, מצד שמאל."
ראיתי שתי בחורות מטופחות מאוד ונאות. הוא סינן לי שעדיף שהן לא תראינה אותו, ושהוא מעדיף שנלך.
"למה?" שאלתי בתמיהה.
"הבחורה הימנית," אמר, "רודפת אחריי כבר תקופה."
הבטתי בו בהשתאות, "למה?"
"אני חושב שהיא שוטרת סמויה," אמר.
"מה? אז...?" השתוממתי.
אמיר חייך אליי ואמר בלחש, "בואי נגיד שאני לא שה תמים."
אוקיי, שוב נפלתי, חשבתי לעצמי בזמן שחייכתי אליו, ובכל זאת, נמשכתי אליו וגם הסקרנות אחזה בי. לפעמים המשיכה חזקה מההיגיון, ובעצם לא רק לפעמים. נפרדנו, התחבקנו קלות ונתנו נשיקה על הלחי. הוא עמד קרוב אליי ורציתי עוד ממנו, ובלי משים הרגשתי את שפתיו על שפתיי. התנשקנו ארוכות, זה היה מאוד נעים והשאיר בי טעם של עוד. ידו ליטפה אותי, רציתי אותו, אבל הראש אמר לי לא, אז חייכתי אליו והחלפנו כמה מילים שאחריהן הלכנו כל אחד לדרכו. תיארתי לעצמי שלא אשמע ממנו שוב, "וטוב שכך," לחשתי לעצמי. לא תיארתי לעצמי שההיכרות הזו תשנה את חיי.
סקירות/ תגובות